האם אני כזאת?
הרב יניב חניאדאדרתשעח19/02/2018
שאלה:
האם הצורה בה אני מדברת ומגיבה על דברים שההורים או האחים הקטנים שלי עושים זו הצורה בה אני אתייחס גם לבעלי ולילדים שלי? או שזה לא מחייב?
תשובה:
הכי קל היה להגיד, שזה לא את, שאת זו שקובעת איך תהיי ושהכל תלוי בך, אב זה לא כל כך פשוט. רבים מאיתנו, כך מוכח, נוהגים לשכפל את ההתנהגות של הורינו ולהתנהג בדיוק אותו דבר, אפילו אם אנחנו סולדים מההתנהגות הזו שראינו בבית.זה כמובן לא אומר שאת "חייבת" להיות כזאת, אלא שיש לך עבודה גדולה... צריך לעשות עבודה גדולה כדי להשתנות. אנשי המוסר נוהגים לומר שיותר קל לגמור את הש"ס כמה פעמים מאשר לשנות מידה אחת, וזה נכון. ולכן צריך להשקיע רבות, להיות מודעת לכך שאת רוצה שינוי, ואז להשתנות... זה יכול לעבוד.
יכול להיות שבדרך יהיו נפילות, אבל זה יכול להצליח אם מודעים ומשתדלים.
זו שאלה קשה מאוד שאנ לא ממש יודע איך לענות עליה.
כלומר- ברור שאפשר לענות בצורה "מתחכמת" מעט שאת יכולה ללמוד דוגמא שלילית מהם (כלומר- ללמוד איך לא להתנהג, כי עובדה שאת סובלת מזה), אבל זה כבר ידוע בעולם החינוך שלעיתים קרובות יש לימוד שלילי גם אם לא רוצים.
מה שצריך, ככל הנראה, זה להמשיך ולעבוד על זה ולזכור ולומר לעצמך שאת לא רוצה להיות כזו. זה לא יהיה קל, כי הדוגמא שאנחנו רואים היא תמיד חזקה מאוד, אבל אולי זה יתן סיכוי.
כמובן, ובלי קשר, שכל מאמץ כזה צריך יהיה להיות מלווה גם במאמץ מרוכז מצידך בכל התחומים האחרים, כלומר- אדם לא יכול להיות עצמבני בדרך כלל (נניח) ואחר כך בזוגיות להיות פתאום רגוע... כלומר- זה תלוי גם באישיות ולא רק במה שאנחנו רוצים או לא רוצים.
אני לא יכול לדעת דברים עליך רק דרך השם במחשב, לעניות דעתי אף אחד לא יכול. כדי להגיד דברים רוחניים צריך לראות את האדם, לפחות, או להיות מישהו ברמה מאוד מאוד גבוהה... אולי הרב מרדכי אליהו או הבבא סאלי.
ברכה בהחלט אפשר.
זו שאלה ממש כבידה וכמו שאת מבינה בטח שלא ניתן לתקן את הבעיה עד השבת הקרובה... אני יכול לתת כמה עצות, אבל כל אחת מהן תצריך זמן ועבודה עצמית גדולה.
בכל מקרה-
א) אני חושב שצריך להתחיל מהשורש. את צריכה לבדוק עם עצמך למה את כל כך רכושנית, מה גורם לזה לדעתך והאם ניתן לטפל בשורש.
ב) את חייבת לעבוד על עצמך בצורה רגועה, כל הזמן להגיד לעצמך שזה בסדר, שהרכוש הוא לא חשוב כל כך, שלא יקרה שום אסון אם משהו ישבר וכדומה... אם תמשיכי לומר זאת לעצמך כל הזמן, זה ישפיע גם על הנפש.
ג) אם באמת צריכה להפנים שזה לא נורא כל כך, אולי על ידי לימוד של קצת ספרי מוסר בתחום או משהו שעוסק ברכוש ובאפסיות שלו.
ד) את צריכה לראות אם יש נקודה חיובית בעניין... כלומר- אולי הרכושנות שלך נובעת מסיבה אחרת, חיובית יותר? כמו אולי אסטתיות... כלומר- את לא מפחדת שיגעו לך ברכוש אלא שיהרסו את היופי של החדר... מה את אומרת?
ה) זה חייב להיות חלק משינוי כולל. לדוגמא, מנוסח השאלה אני מבין שאת קצת מזלזלת באחים ובמשפחה שלך... זה לא דבר נכון או טוב. בלי קשר לסיבה לזה. לא משנה מה הם ומי הם, את לא יכולה לזלזל בהם. זה לא טוב... וממילא זה יכול להוביל לרכושנות וזלזול בהם.
ו) בקיצור- זו עבודה גדולה ומקיפה, של כל החיים. ברור שצריך לשפר את זה, אולם זה לא עניין של דקה.
לא ברור מהשאלה שלך מדוע אתה כועס, האם יש סיבה ממשית לקללות שלך או לא.
לדוגמא- האם אתה מרגיש בכל זאת מושפל מסוג העבודה שלך ולכן אתה חייב לפרוק את הכעסים, או שיש משהו לא ממש בסדר עם ההתנהגות של ההורים שלך וכדומה.
זה לא ממש משנה לגבי המידה עצמה, כי הכעס הוא בעיה בכל מקרה, אבל זה אולי יכול לעזור בהתמודדות. כי כדי להתמודד עם מידה רעה יש צורך בהרבה מאוד שלבים ורמות... והשלב הראשון יכול להיות הסרת גורמים חיצוניים אם יש כאלו. צריך לבדוק בעומק הנפש שלך האם העבודה שלך קשורה לעניין, (כי בכל זאת ציינת את העבודה בשאלה), או שמא דברים אחרים.
בכל מקרה, הפתרון האמיתי לכעס, וזה קשה מאוד ליישום, כידוע גם לי, זה לשנות את כל הגישה... צריך להיות רגועים תמיד כדי שהכעס לא יפרוץ. להרגיל את עצמך, אם זה אפשרי, לדבר ברוגע, להתנהג ברוגע, לחיות ברוגע. ואז בזמנים בין הקשיים והנסיונות מתרחבים ויש יותר סיכוי לעמוד בזה.
אם תרגיש שיש סיבה חיצונית, צריך לנסות ולפתור את הבעיה הזו, זה כמובן יעזור מאוד. צריך פשוט לשבת ולחשוב אם יש סיבה חיצונית או לא...
בכל מקרה, זה תהליך ארוך, שיש בו עליות ומורדות ומאמץ לא קל, אבל השלב הראשון הוא להפנים שיש צורך בשינוי כולל כדי לנצח מידה ולשנות מידה.
בודאי שיש קשר בין מצב רוח לביטחון עצמי, ככל שמצב הרוח טוב יותר, כך יש יותר כח לחיות, להתקדם, לעשות ובטחון עצמי.
לא הבנתי משאלתך מדוע אתה מאוכזב מהמעבר לעבודה, האם זה מבחינה דתית? מבחינה אחרת?
בכל מקרה אני מברך אותך שתצליח ותתקדם ותסתדר בכל מה שתרצה, אתה וחברך.
טוב, זו שאלה קשה מאוד בשבילי, בעיקר בגלל שגם אני לא ממש יודע להכיר בטוב. זו נראית משימה מאוד קשה בדורנו, שהוא באמת מפונק ושוחה בטוב עד כדי כך שלא רואים כמה טוב לנו.
מצד שני, הבעיות שאתה מציין הן לא בעיות פשוטות (אני מתכוון לזה שאתה לא נשוןי ועובד בעבודה שאתה לא אוהב), וצריך להתפלל עליהם חזק.
אני חושב שעצם זה שאתה מכיר בבעיה זו התחלה מצויינת לפתרון, מה שאתה צריך פשוט להעמיק במחשבות הללו, לעשות (בראש) רשימות של הטוב שיש לך ובהישגים שהגעת אליהם, ובכל מה שקיבלת. ולחשוב כמה באמת טוב... ומצד שני לפעול ולהתפלל על הבעיות שיש כדי שהם יפתרו.
